אפי' ט''ו אמות. הוא חוץ לתחום יכנס לפי שאין המשוחות והן המודדין תחומי עיירות ועושין סימן לסוף התחום אין ממצין את המדות לעשות הסימן בסוף אלפים ממש אלא כונסין את הסימן לתוך האלפים מפני הטועין שאין מכירין את הסימן ופעמי' הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו הלכך רגילין לכנוס את הסימן בתוך האלפים ונמצא שאלו הט''ו אמה בתוך התחום הן ומכיון שזה אנוס הוא שרינן ליה לכתחלה לכנוס וט''ו דקאמר משום שכך הוא לפי חשבון שיכול להתמעט ממדידת התחום דאמרינן בפרק דלקמן אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה. וא''כ לאלפים אמה ארבעים חבלים וכל פעם ופעם מתמעט במדידת כל חבל וחבל שני אחיזות שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן ושיעור האחיזה של יד אחת הוא טפח וחצי אצבע הרי שמונים טפחים וארבעים אצבעות שהן עשרה טפחים הרי תשעים טפחים שהן ט''ו אמות ואין הלכה כר''ש:

אפי' אמה אחת לא יכנס. לה אלא אין לו כ''א אלפים אמה בלבד ממקום שהוא עומד בו כשנכנס עליו השבת:

מי שהחשיך חוץ לתחום. שבא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום עירו:

רבי אליעזר אומר שתים יכנס. ר''א לטעמיה דס''ל ד' אמות שאמרו והוא באמצען כדאמר לעיל בהלכה ה' הלכך מכיון שהד' אמות אינן מתחילין ממקום עמידתו שהוא חוץ לתחום אלא שתי אמות שלו לכאן ושתי אמות לכאן ונמצא אמה אחת שלו שלצד התחום מובלעת בתוך התחום אמרינן הבלעה מילתא הוא וכיון דעל על ושלש לא יכנס שאין כאן אמה אחת שלו מובלעת בתוך התחום ואין הלכה כר''א:

אפי' אמה אחת לא יכנס. לתוכו אלא ישב במקומו ואע''ג שיש לו ארבע אמות בכל מקום שהוא לא אמרינן דמכיון שהארבע אמות שלו מובלעין הן בתוך התחום שהרי לא יצא לחוץ כ''א אמה אחת א''כ כיון דעל על הא לא אמרינן ואף על גב דאמרינן לעיל בפרקין גבי מי שיצא ברשות שאם היה מקצת התחום שיצא ממנו מובלע בתוך האלפים שיש לו ממקום שאמרו לו כבר נעשה מעשה הרי הוא כאלו לא יצא וחוזר למקומו אלמא דהבלעת תחומין מילתא היא שאני התם דברשות מצוה הוא יצא וכן אם באונס יצא אמרינן נמי דהבלעת ד' אמות שלו בתוך התחום מילתא הוא אבל הכא דשלא במקום מצוה איירי ומדעת הוא שיצא והוא עומד חוץ לתחום לא אמרינן בכה''ג דהבלעה מילתא היא ולא יכנס:

מתני' מי שיצא חוץ לתחום. מדעת ושלא במקום מצוה:

פתר לה פתר חורן. או תיפתר להמתני' פתרא אחרינא וכגון שזה שהחזירו אמר לו אנא מערב עלך ועל בני קרתך כדלעיל אלא שלא קיים דבריו כלל שלא עירב לא עליו ולא על בני עירו הוא מותר לילך באותו הרוח של מקום העירוב וכלומר שבאותו צד הוא קנה שביתה ויש לו אלפים אמה לכל רוח מאותו מקום שביקש להניח העירוב ואעפ''י שזה לא עירב כלל טעמא מכיון שכבר קנו לו רגליו מאתמול שהחזיק בדרך וקנה שם שביתה מבלתי העירוב ובני עירו אסורין הן לילך באותו הרוח שהוא ממקום העירוב שהרי זה לא עירב כלל לא בשביל זה שיצא ולא בשבילן והן לא החזיקו בדרך להיות יכולין לקנות שם שביתה בלא עירוב ונשארין הם כבתחלה ומותרין בשאר כל הרוחות שבעירן כלומר ממקום עירן יש להן אלפים אמה לכל רוח ולפי הך פתרא בתרייתא נמי הכי הוא לענין שבמקום שהוא מותר הן אסורין ובמקום שהן מותרין הוא אסור שהרי קנה שביתה בסוף אלפים מעירו והפסיד אלפים אמה לכל רוח ממקום עירו וכן על כרחך לומר לכל הפרושים שתפרש להמתני' אלא דהא איכא בינייהו בין הני תרין פתרי דלפתרא קמא לא זכה לו מקום שביקש להניח העירוב מאחר שלא עירב עליו ולא אמרינן מכיון שהחזיק בדרך קנה שם שביתה בלא העירוב ואלו לפתרא בתרא קנה שם שביתה בלא העירוב הואיל והחזיק בדרך ואתיא הך פתרא בתרא כהאי דפרישית במתני':

גמ' פתר לה תרין פתרין. יכול אתה לפרש המתני' להא דקתני הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין בתרין פתרין ואוקימתות וכגון שזה חבירו שהחזירו אמר לו למה לך להטריח עצמך לילך לשם אנא מערב עלך ועל בני קרתך ומסר לו העירוב שבידו והלך זה ועירב על בני עירו ולא עירב עליו והשתא הא דקתני הוא מותר וכל בני העיר אסורין ה''ק לאותו צד שהוא מותר לילך אסורין הן בני עירו ולאותו הצד שהוא אסור לילך מותרין הן בני עירו שהרי לא עירב עליו ואם כן אסור הוא לילך באותו רוח של העירוב ומותר הוא בשאר כל הרוחות שבעירו וכלומר הוא הפסיד מקום העירוב ואין לו ממקום העירוב אלפים אמה לכל רוח אלא הרי הוא כבתחלה שמעירו יש לו אלפים אמה לכל רוח ואצל בני עירו בהפך הוא שהן מותרין באותו הרוח של מקום העירוב כלומר שממקום העירוב נחשב להן אלפים אמה לכל רוח והפסידו בשאר כל הרוחות שממקום עירן ולפי הך פתרא הא קמ''ל דלא תימא מכיון שזה יצא מעירו והחזיק בדרך יכול הוא לומר שביתתי במקום פלוני ואע''פ שזה לא עירב עליו אפ''ה קנה שביתה שם ויש לו מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח לפיכך קאמר דהא ליתא אלא מכיון שמסר לזה שיערב בשבילו על העירוב הוא דסמיך נפשיה ולא לקנות שביתה שם מבלתי העירוב ומכיון שזה לא עירב בשבילו אלא בשביל בני עירו בלבד א''כ במקום שהוא מותר לילך בני עירו אסורין ובמקום שהן מותרין הוא אסור וה''ה דהוה מצי למיתני נמי איפכא אלא הואיל וביה הוא דפתח מי שיצא לילך סיים נמי ביה וקאמר דבמקום שהוא מותר בני עירו אסורין וממילא שמעינן דבכה''ג נמי במקום שהן מותרין הוא אסור:

לדעת לעות וגו'. ולעות מלשון עת כלומר שהעת בא שצריך לאור:

רב אמר מאברין וכו'. גרסינן להא בפ''ח דברכות ובפ''ב דע''ז:

גמ' בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר. כלומר לעולם רואין בתחלה שיהא שוה לאותו הרוח ואם בית נכנס בזוית אחד יותר לפנים מן בליטת העיר בזוית שכנגדה מוצאין אותו כנגד העיר רואין כאלו הבית שוה עם בליטת העיר שכנגדו ואם פגום יוצא בזוית אחד ולחוץ יותר מבליטת העיר שכנגדו מוציאין את העיר כנגדו עד שיהא שוה וה''ה בבית יוצא ופגום נכנס וחדא מגווני נקט:

הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו

הוון. בני הישיבה מעיקרא בעיין מימר דמה דאמר רבי אליעזר דווקא ביצא חוץ לתחום הוא דקאמר אבל במחשיך לא פליג את''ק והדר אשכח ברייתא דתני היא הדא היא הדא דשניהן שוין הן אליבא דרבי אליעזר דפליג ביוצא וה''ה במחשיך וכך הוא לרבי שמעון דהיא הדא היא הדא דפליג במחשיך וה''ה ביוצא:

אמר לו ר' יוסי אמרין דבתרה. אמור הסיפא דקאמר שלש לא יכנס משמע הא ג' פחות כל שהוא יכנס וקשיא דיוקי אהדדי וע''כ דחדא מינייהו לאו דוקא ואימא לך דשתים לאו דוקא אליביה דר''א או הסיפא לאו דוקא אליביה ומיהו לא תידוק דלא אמר אלא שתים לדוקא:

דהוא דר''א וכו'. כלומ' הכי דייקינן אליביה דהא דקאמר שתים דוקא הוא דקאמר:

גמ' תריהון אמרין. לדייק לישנא דמתני' אליבא דר''א דלא אמר אלא שתים יכנס הא שתים וכל שהוא לא יכנס. כצ''ל:

ועושין אותה. את העיר כטבלא מרובעת כדי שיהא גם התחומין מרובעין ויהיה נשכר את הזויות ואם היא מרובעת או ארוכה הואיל ויש לה ד' זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מד' רוחותיה אלא שאם היתה עגולה עושין לה זויות ומרבעין אותה כאלו היא מרובעת וכן אם היתה משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואח''כ מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח וכשמרבעין את העיר מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה:

מוציאין את המידה כנגדה. שאם הבליטות הללו בקרן מזרחית צפונית רואין כאלו יש עוד בליטה כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד הוא תחומי העיר מן החוט ולחוץ בכדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהיה ארוך מקצה אחד וקצר מקצה האחר:

בית נכנס בית יוצא. אם יש בתים הסמוכין ומחוברים והן עשוים לחומת העיר שאינה מוקפת חומה חלקה ואינם שוים אלא בית אחד נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו כפגום ובית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס ופגום יוצא שהעיר מוקפת חומה ויש מגדלים בולטים בחומה ויש שהן בולטים לפנים ויש שהן בולטין לחוץ או שהיה שם לאחת מקרנות העיר גדודיות והן שברי חומה וגבוהות עשרה טפחים וכן גשרים או נפשות והן בנין שעושין על הקבר ויש בהן בית דירה וכגון שהן בתוך שבעים אמה ושיריים להעיר:

מתני' כיצד מעברין את הערים. בגמרא מפרש לשון אשה עוברה ויש עיבור לעיר כדתנן לקמן הנותן עירובו בעיבורה של עיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור:

גמ' בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר. כלומר לעולם רואין בתחלה שיהא שוה לאותו הרוח ואם בית נכנס בזוית אחד יותר לפנים מן בליטת העיר בזוית שכנגדה מוצאין אותו כנגד העיר רואין כאלו הבית שוה עם בליטת העיר שכנגדו ואם פגום יוצא בזוית אחד ולחוץ יותר מבליטת העיר שכנגדו מוציאין את העיר כנגדו עד שיהא שוה וה''ה בבית יוצא ופגום נכנס וחדא מגווני נקט:

הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו

הוון. בני הישיבה מעיקרא בעיין מימר דמה דאמר רבי אליעזר דווקא ביצא חוץ לתחום הוא דקאמר אבל במחשיך לא פליג את''ק והדר אשכח ברייתא דתני היא הדא היא הדא דשניהן שוין הן אליבא דרבי אליעזר דפליג ביוצא וה''ה במחשיך וכך הוא לרבי שמעון דהיא הדא היא הדא דפליג במחשיך וה''ה ביוצא:

אמר לו ר' יוסי אמרין דבתרה. אמור הסיפא דקאמר שלש לא יכנס משמע הא ג' פחות כל שהוא יכנס וקשיא דיוקי אהדדי וע''כ דחדא מינייהו לאו דוקא ואימא לך דשתים לאו דוקא אליביה דר''א או הסיפא לאו דוקא אליביה ומיהו לא תידוק דלא אמר אלא שתים לדוקא:

דהוא דר''א וכו'. כלומ' הכי דייקינן אליביה דהא דקאמר שתים דוקא הוא דקאמר:

גמ' תריהון אמרין. לדייק לישנא דמתני' אליבא דר''א דלא אמר אלא שתים יכנס הא שתים וכל שהוא לא יכנס. כצ''ל: